DinDin Aviv Paris 19.11.07 Cafe De La Danse

what a great night, house was sold out,
first night in France, audience gave a standing ovation, they clapped their hands and feet.



after the concert, signing the album Sodotai for loving fans.

כוורת שלי היום, פעם, טיוטה

להקות הקצב של התקופה ניגנו סגול כהה קצפת והנדריקס

כוורת שלי, 1971
אני גר בארלוזורוב פנת בן יהודה במרתף שהוא המקלט של הבניין.

אני חייל, הורי חולים חבל על הזמן, יש לי אישור עבודה מהצבא, אני אמרגן,

מארגן מופעים עבור מועצות תלמידים בבתי ספר תיכוניים וחולם על איך כובשים את פסגת המוזיקה עם נתנאלה או להקת רוק שאקים.

אני אמרגן של שתי להקות נערים, הגזירה עם יוסי בוזין, שימי ז"ל ועוד. המחשבות עם שגיא קרפ ועוד והכי חשוב של צ'רצ'יל, יצחק קלפטר שלאחר התפרקות "אחרית הימים" מקים הרכב רוק, שלישיה עם מאיר ישראל מעוזי והסגנונות בתופים ודוואד,הלא הוא דודו עמיר ז"ל מהסינג סינג האגדיים בבס ושירה.

במקביל אני אמרגן של נתנאלה, הצלחנו להכניס אותה ללהקת חיל האוויר בהדרכת מתי כספי, בסופי שבוע כשיש חופש מהצבא אני מסדר לה הופעות בבר מינן באוניברסיטת ת"א אצל שלום וייס ואצל זהר עקיבא ב"בר ברים" האגדי.

בנוסף אני עובד עם המון להקות, אמנים, בדרנים, מתי סרי, אבי בהט, גרי אקשטיין והכוכבים הכחולים, בקיצור אין גבול, אני בכל מקום. בלי טלפון, בלי אינטרנט, בלי משרד, רק טוס טוס וטירוף אינסופי לשנות את מפת המוסיקה הישראלית ולאפשר עוד ועוד רוק ישראלי

בין ההרכבים שעובדים אצלי בסופ שבוע, הלהקה של דני סנדרסון מלהקת הנח"ל. הם המתחרים של צרציל, ואם אני גובה על

. על הטריו של צרציל 1000 לירות אני גובה על סנדרסון 900 לירות. עם סנדרסון מנגנים לסירוגין אפרים שמיר, אלון אוליארצ'יק, גיל דור, דיוויד שנן בתופים ואחרים, לפי הזמינות, רובם חיילים בחופשת סוף שבוע.

בגלי צה"ל דורי בן זאב מגיש את פינתו של פוגי, הלא הוא מאיר פניגשטיין העונה לכינוי, ואיתו סנדרסון שכותב את הרוב, מנחם זילברמן תורם כמו עוד חברים מהתקופה.

אני כבר מכיר את כל האמרגנים הגדולים, שיסל שמנהל את אריק איינשטיין הוא הגורו שלי, אני מבלה הרבה שעות במשרדי הגר חברת ההפקות של אריק איינשטיין הנמצאת מאחורי המסעדה של אברם, "כתר המזרח" מול השקם באבן גבירול.

אני זוכה לפריבילגיה נדירה והופך להיות היחיד המורשה מטעמו של אריק איינשטיין למכור את הופעותיו במגזר בתי הספר התיכונים. אני מרגיש גיבור אך באותו זמן אני בכלל לא מודע לכך שהמצאתי מגזר הופעות ושלפני שהגעתי לשטח כלל לא היה מצב שאומן בסדר גודל של אריק איינשטיין עם דרישות סאונד חסרות תקדים ועם הסטוריה של עישון חשיש וכו' יופיע בבית ספר תיכון.

פשוט הטרפתי את המורים, המנהלים, מועצות התלמידים והתלמידים עצמם. יצרתי פורמט על פיו להקת רוק, להקת קצב באותם ימים, מנגנת גרסאות כיסוי ללהיטי התקופה באנגלית, התלמידים רוקדים ואז מגיעים אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים. הווליום היה קטלני ותמיד היו בעיות שכנים.

בתוך האווירה המוזרה הזאת כשכל המדינה צוחקת לבדיחות של גדי יגיל והאמנים השולטים הם יגאל בשן, ששי קשת וצביקה פיק ניסה דני סנדרסון לעניין אמרגנים ומפיקים ברעיון של להקת רוק בעברית,ועוד עם 7 חברים, כוורת.

כל זאת לאחר הכשלון של אחרית הימים, כיף התקווה ואחרים. דני הבטיח להם שזאת תהיה הלהקה הכי מצליחה בתולדות המדינה והם גיחכו בזלזול.

היחיד שהאמין בטירוף הייתי אני, ראיתי את זה כמו חיזיון, היה לי ברור שזה הדבר הגדול ביותר שיכול לקרות אך היה לי עוד יותר ברור שדני סנדרסון ילד מסביון לעולם לא יפנה לאשר מהמרתף בארלוזורוב פינת בן יהודה כדי שיפיק עבורו את להקת כוורת.

הנס קרה לאחר שאף אחד לא ענה לסנדרסון. יום אחד, אני חושב שזה היה יום שלישי, הוא שואל אותי אם הוא יכול לבוא אלי הביתה לפגישה. הזמנתי אותו לפגישה, לפחות לא פחדתי שיתקל עם הראש במשקוף הנמוך של הכניסה למרתף כי הוא היה נמוך כמו היום.

לימים אלמד שדני נתן לי את שתי ההזדמנויות הגדולות של חיי, האחת כשבא אליי עם כוורת והשנייה כשהלך ממני עם כוורת בלי לאמר מלה ואפילו ללא ידיעתי, כמו שאומרים היום נודע לי מעל דפי העיתון.

לימים גם למדתי שדני הוא אחד האנשים המופלאים והצנועים ביותר שאינו מפסיק לעזור לאמנים חדשים וגם זאת ללא ידיעת הסביבה ולא כל תמורה. אני אישית ביחד עם אחינועם ניני חוויתי את המקום המדהים הזה אצלו, בעת שעזר לנו להגיע להופעות קידום חשובות ביותר בארה"ב.

אז הפגישה מתחילה ככה, אתה רוצה להיות אמרגן של כוורת? אז עוד לא השתמשו במילה מנהל, לטעמי מנהל אמנים הוא עבד שזוכה לפיצוי באמצעות התואר.

לא האמנתי למה שאני שומע, אנחנו יושבים על המיטה שלי בחדרון שני מטר על מטר וחצי, עם קירות שציירו גיא זילברג והדסה מהכיתה והוא שואל אם אני רוצה. שמעתי את עצמי אומר כן ומייד התחלנו לעבוד.

היינו צריכים מקום לחזרות, פסנתר חשמלי, שהיה מצרך מאד נדיר באותם ימים ומתופף שיחליף את דיוויד שנן שפרש. התכנית המקורית היתה להופיע עם שני מתופפים וגיטריסט סולו שני, רצוי ברמה של צ'רצ'יל שעדיין לא היה בלהקה.

צריך להבין שיצחק קלפטר היה כוכב גיטרה אחרי צבא, ואז נתנו כבוד לכוכבי גיטרה, הוא כבר ניגן עם אריק איינשטין, אחרית הימים, היתה לו השלישיה שלו ובנוסף היה מתח באוויר.

היו שתי אסכולות, צ'רצ'יל הגיטריסט הכי טוב בארץ, סנדרסון הגיטריסט הכי טוב בארץ. במפגשי להקות צבאיות שנערכו בבית גולדמינץ בנתניה ואיפשרו נגינה חפשית ניתן היה לשמוע את שניהם ממש מתחרים.

את שלמה מזרחי מהבמה החשמלית עוד לא ספרו כמו שאומרים, הוא היה ירושלמי ובנוסף לא היה בלהקה צבאית מה שמאד פוגע בייחוס.

בנוסף לפסנתר היינו זקוקים לפסנתרן, באותו זמן התחלתי ללוות בגיטרה זמרת צעירה בשם מלי ברונשטין (בלילות הקיץ החמים), היא לא הפסיקה לדבר על החבר שלה יוני רכטר מלהקת התותחנים אם אני לא טועה.

היא רצתה לשיר שירים שלו ולקחה אותי אליו הביתה לרחוב צייטלין. מייד התאהבתי ביוני , לימים הפקתי את 14 אוקטבות איתו ועם אבנר קנר, ידעתי שיש לי פסנתררן לכוורת.

אבל מה? אין פסנתר חשמלי. ליוני לא היה פסנתר ולא היה סיכוי שייקנה פסנתר פנדר רודס כמו שרצינו ללהקה. נזכרתי שללהקה של גרי אקשטיין שמנגנת גרסאות כיסוי במועדון חצות וחצי ברחוב המסגר יש אורגניסט בשם רביב גזית שסיפר לי שיש לו פסנתר חשמלי מדגם הונר קלווינט ושבלהקה של גרי לא משתמשים בו. ללא בושה ביקשתי ומייד קיבלתי פסנתר לחזרות של כוורת עד שנקנה פסנתר.

אמנם חלק מהקלידים לא עבד אבל היתה נקודת התחלה וזה הרבה. עכשיו התפניתי לעניין יצחק קלפטר. מהיום שעיינה איילון השדרנית המפורסמת מגלי צה"ל ובת זוגו של יצחק אמרה לי אתה יכול לראות את עצמך כמנהל של יצחק לכל דבר עליתי לספירות אושר חדשות.

אחרי ולפני כל הופעה סיפרתי ליצחק על הג'ם סשנים המדהימים שג'ימי הנדריקס ואריק קלפטון מנגנים. על מייק בלומפילד ואל קופר ועוד ועוד. זה ידוע שהנדריקס וקלפטון לא ניגנו יחד מעולם אלא רק נוכחו זה בהופעותיו של זה אך כל המצאה היתה מותרת באותם ימים על מנת לצרף את צ'רצ'יל להיכל התהילה הישראלי, בשפתי אני, לכוורת.

תוך שבועיים הרגשתי שיצחק מתחמם ומת לאיזה ג'ם ואז שלפתי את השפן וסיפרתי לו על האפשרות של כוורת. כפי שציינתי קודם יצחק הקים את הצ'רצ'ילים, ניגן בלהקת הפלטינה האגדית של רומן קונצמן ואהרל'ה קמינסקי וכמובן היה בוגר "אחרית הימים", בזמן שכל יתר חברי הלהקה עדיין לא עשו שום דבר משמעותי.

יצחק היה שבע כישלנות בכל מה שקשור לנסיון לנגן רוק וג'אז יבשראל אבל עדיין היתה בו מספיק תשוקה לנסיונות חדשים וההזדמנות לנגן בהרכב של 3 גיטרות עם סנדרדון ואפרים שמיר הצית את הדמיון. ,אני בעד להפגש ולנגן הוא אמר והיתר כבר יסופר על ידי המוסיקה המדהימה שכוורת יצרה.

העובדה שהשירים של כוורת נשמעים היום מובנים מאליהם מעידה על המהפכה העצומה שכוורת יצרה באוזן הישראלית. הפתיחה המדהימה של "בכל זאת הגענו למרות הכל המשלבת קטעי נגינה ארוכים עם גיטרות בסגנון האולמן ברדרס שאיש לא ידע על קיומם, הפסנתר הניזון ממקורות של ג'אז. הסולו של יוני רכטר בשיר המכולת שניזון מהשפעות ג'אז מובהקות טייל באזן של מדינה שלמה אין ספור פעמים ביום מעל גלי האתר כמו שכינו את הרדיו אז. טוב, אז יש לנו פסנתרן, פסנתר חשמלי, גיטריסט סולו נוסף אבל עדיין לא היה לנו מקום לחזרות.

ועתה, הייתי צריך שותף להפקה, פניתי למירי בן יוסף האגדית

והיא הביאה את אמנון צבן וג'רי מירושלים.

היכרתי את אמנון, הייתי מדביק פוסטרים עבור ההפקות שלו והוא גם שיתף אותי בחלק קטן בהפקת ממפיס סלים ומכר לי הרצאה של ביבי קינג עבור צלילי מחתרת במועדון בר ברים.

זה לא קרה איתם .

טוב, עכשיו שצ'רצ'יל אומר בוא ננגן מתחילה הבעיה, איפה ננגן. לא היו חדרי חזרות ולא היה ציוד שירה כמו שמערכת הגברה נקראה.
עכשיו המבחן האמיתי אמרתי לעצמי.
לא היה טעם במצב של לפני חזרות והרכב שמנגן קצת יחד להציע סבב חדש של הצעות למפיקים בעלי יכולת כלכלית. הרי כולם כבר סרבו.
השנה 1972 , אני חייל עם אישור עבודה בשעות הפנאי שהשלישות העניקה לי עקב מצבם הרעוע של הוריי.
יש לי, אמרתי לסנדרסון, נפנה לבית ברבור ביד אליהו יש להם אולם חדש וריק שאף אחד לא מופיע בו ומנהל מקסים. בתמורה נציע לו את הופעת הבכורה של הלהקה.
ניסחנו מכתב יפה נגשתי ודברתי והתשובה שקיבלתי היתה די צפויה.
אנו ניתן לכוורת לערוך חזרות אך בתמורה איננו רוצים את כוורת, אנו רוצים את להקת הקצב של סנדרסון שמנגנת את מיטב הרפרטואר של מוסיקת הרוק כולל ג'וני בי גוד, ביטלס ועוד והנוער רוקד בשמחה.
חתמנו על הסכם והחזרות יצאו לדרך.
היה ציוד שירה, היה פסנתר חשמלי, היה אולם מפואר לחזרות, ובנוסף התלהבות אין סופית של כולם.
לאחר זמן קצר דני מימן הקלטת שני שירים באולפני קולינור "פה קבור הכלב, ו "כשנולדתי מזמן..."

הצלם צחי ....בא לצלם וידיעות אחרונות פרסמו כתבה.
זה היה הזמן להביא מפיקים רציניים. התקשרתי לשיסל בהגר של אריק איינשטיין, בינתיים הכרתי את מירי בן יוסף האגדית שכבר היתה בעניין של כוורת והמליצה לשיסל אריק ואלונה בחום.

הם באו לשמוע ושיסל הציע מייד עסקה על פיה אני אהיה שותף של "הגר" בהפקת המופע ואקבל 5% מן הרווחים. דני ואני היינו בעננים. חבורת "לול" נתנה לנו הכשר.
אלונה איינשטיין, אשתו של אריק ואחת הצלמות החשובות בארץ לקחה את הלהקה לצילומים והכל נראה חלומי.
עוד כמה שבועות אשיק הקטן הופך מעני לעשיר גם בכסף וגם במוסיקה.
אני הולך לשנות את המוסיקה במדינה אמרתי לכל מי שדיבר אלי.

ואז יום אחד שיסל התעייף מהמציאות הישראלית שבה אפילו הזמר הכי גדול בישראל מתקשה להתקיים והודיע. מצטער אני עובר ללוס אנג'לס. אני מציע שתפנו לפשנל.

החלטנו שדני שפגש את פשנל במסגרת להקת הנח"ל יפנה לפשנל ואכן כך היה.
פשנל בא לחזרות התאהב ואמר "לא צריך את ביטנסקי" צריך נהג לניהול הצגה.
ללא ידיעתי עפתי מהלהקה.

פשוט לא שמעתי מהם מילה, גם לא מיוני וצ'רצ'יל שהבאתי ללהקה, ככה נעלמו.
לפני שפשנל בא הלהקה היתה בפתיחה של "בית הפודינג" בית קפה מחתרתי שהקמתי במרתף בו גרתי על מנת לקיים את המשפחה. הכל היה אופטימי ופתאום כמו בחורה הם נעלמו.

הרדיו ניגן אותם ללא הפסקה, אני הייתי באבל, עשיתי נפקדות של שבועיים ולא יצאתי מהבית.

מלחמת יום כיפור עברה והדבר הגדול ביותר היתה כוורת. 28 הופעות בחדש. כל יום רביעי 2 הופעות באלהמברה.

באותו זמן הקמתי את חברת ההפקות שלי, מור הפקות, נתנאלה השתחררה והיגיע למשרדי, בעקבותיה היגיעו רבים אחרים

ובהם שלום חנוך, אריאל זילבר ויתר חברי תמוז, מתי כספי, קצה השדה ועוד.

אמנון צבן הצטרף אלי ויחד עם שאול גרוסברג הקמנו את מועדון הרוק הישראלי.

לאחר זמן קצר הפקנו את פסטיבל הרוק בנואיבה לחוף ים סוף,

והיתר רשום בזמן.

שיר לשמעון

שיר לשמעון פרס 14.8.98


לאן אתה הולך, לאן
מתי אתה חוזר, מתי

כל הזמן אתה הולך
כל הזמן אתה חוזר
אל כל האנשים
אל כל החברים
אל כל המקומות
אל כל הפחדים
אל כל האהבות
אל כל הארצות
אל כל החלומות
אל כל המלחמות.

מה אתה אומר להם?
אתה אומר להם שלום
שר להם תקווה
רוקם להם חלום
ולפעמים גם עצב וכאב

אבל תמיד, אתה ממשיך ללכת
אל כל האנשים, החברים, המקומות, האהבות

ב1998 חגגו לשמעון פרס יום הולדת והוזמנתי בהיותי מנהלה של אחינועם ניני
ששרה לשמעון בלי הפסקה כמעט 20 שנה וכמובן גם כאן ביום הולדת אצל מיקי פדרמן

לא התאפקתי כתבתי לו שיר, מסרתי לו את כתב היד ושמעון ענה לי במכתב מרגש ורב תודה
הלילה בכיכר שוב נפגשנו, הגעתי עם הבנות נחמה
ושמעון ממשיך ללכת

לכל המקומות
לכל האנשים

בהתמדה וללא הפסקה

כמו פעם, עצרת שנתית לזכר יצחק רבין בכיכר

באנו לכיכר אני עם הבנות נחמה

ותמר ניני עם הבת אחינועם

ממש כמו פעם כשעבדנו יחד

התרגשתי מאד לפגוש את כולם

את גילי דור ראיתי גם אתמול

בהופעה המדהימה של עדי רנרט בפסטיבל הפסנתר

מפגש בין דנה עדיני ואחינועם ניני בפינת האיפור

עפר פסנזון עם גליה בית אור ותאיר

עבדנו יחד המון שנים

היתה חוויה

היום שבו לא התקבלתי ללהקת רוק

היום שבו לא התקבלתי ללהקת רוק

השנה היא 1969, סבן טלית, המפיקים המובילים בתחום להקות הקצב, מייצגים את הצ'רצ'ילים והאריות
ומנסים ליצור להקת רוק חדשה.
הם מכריזים על אודישן שיערך ב"מיני מנדיס", מועדון צעירים נחשב ששייך לאחים רפי וטדי שאולי
שבעוונותי השתייכתי למבקרים הקבועים בו.
אני מגיע לקראת 10 בבוקר עם הגיטרה החשמלית שלי,הופנר דה לוקס יפהפיה, באותם ימים אם היתה לך גיטרה חשמלית טובה
היית בלהקה גם אם ניגנת גרוע,
חיים סבן הסתובב במועדון מחלק הוראות והבוחן, לא אחר, חיים רומנו,
הגיטריסט המוביל של הצ'רצ'ילים.
http://mooma.keshet-tv.com/Biography.asp?ArtistId=1154


אני בהלם, הכנתי את הסולו שהוא ניגן עם הפלהרמונית בהיכל מספר שבועות קודם לכן, בקונצרט ההיסטורי בניצוח נועם שריף.
באף תסריט לא חשבתי שחיים יבחן את הגיטריסטים המועמדים.

הגיע תורי, ניגנתי, בינוני ביותר. נקרא לך אם נצטרך אמר לי. הייתי עצוב, הבנתי שאין לי סיכוי.
סילביו פלדשטיין, המורה לגיטרה, צדק. אני עצלן וחסר כישרון.

עברו המון שנים, חיים סבן הפך לחיים סבן שאנו מכירים, אותו דבר קרה ליהודה טלית וחיים רומנו ששמר איתם על חברות רבת שנים הפך לגיטריסט ההקלטות והמופעים המבוקש בישראל.
הוא ניגן עם כולם, אריק איינשטיין, שלום חנוך, יהודה פוליקר, וגם נסע במכונית ב מ וו.
השנים שנות השמונים של המאה הקודמת וחיים שמח, עבר זמן והתהילה הצטרפה לדור נגנים צעיר יותר
ומה רבה הפתעתי כשיום אחד מתייצב חיים רומנו במשרדי ואומר.

שמע אשר, יש לך עסק מצליח וגדול והכל בזכותי. אם הייתי מקבל אותך ללהקת רוק היית מסיים כמו המוסיקאים, כמוני, ללא כל בסיס קיום כלכלי וללא אפשרות קיום בחלוף התהילה.
ועל כן אני חיים רומנו דורש ממך רנטה חדשית כתודה על תרומתי לכך שנחלצת מחיים של מוסיקאי פעיל....

הכל בצחוק, אך בצחוק הזה אין סוף של כאב והתבוננות של אדם בעקבות גורלו.
אניי אוהב את חיים, גיטריסט, נגן בוזוקי ואישיות מיוחדת.
אף פעם לא פחד להלחם על זכויות המוסיקאים. בימים הקשים ביותר סיכן את פרנסתו במלחמה חסרת פשרות
למען הסדרת כללי העבודה של מוסיקאים בישראל.
מה שנראה היום מובן מאליו בנושאי זכויות נגנים, איגוד נגנים וכו' לא קרה מעצמו וחיים היה מנושאי הדגל במאבק ההוא.

לוותר על איחוד חד פעמי של הבמה החשמלית

25.7.07

מחר, היום, הלילה 8:43 אביב, בנו של יהונתן גפן על הבמה בזאפא, סאונד צ'ק.הלילה הוא אורח בהפתעה, של מטרופולין, דנה והבת של נפתלי אלתר, רוני אלטר שרות קולות.יש התרגשות.זאפא מקום קטן, הסאונד מדהים, צליל של איצטדון, איכותי, עלהקונסולה מהנדס המיקס האחרון בפלנטה שמרשה לי לטעון שהוא הילד שלי, ערן פרלדיק האגדי.

עוד מעט הוא יתחתן, עוד מעט הוא ייסע,
הוא עוד לא יודע אבל העולם לא נותן שקט ומשפחתיות נוחה לגאונים. המציאות תיקח אותו למקומות שהוא עדיין לא יודע שישנם. טובים, מרגשים, קשים, בלתי אפשריים. לבת של נפתלי קוראים רוני. היא אומרת שהיא צרודה ולא שומעת. היא רוצה יותר אבל אין, לא נשאר יותר סאונד, השתמשו בכל הווליום שישנו.
עכשיו היא שרה את "בלי לאמר מילה" של שלום חנוך, אין לי מילה, השיר הזה ישר לווריד דרך חיים חצויים נחושים עד אין קץ.

היא לא מאמינה שהוא עוזב" כדאי שתאמין, כי הוא עוזב ויהי מה. הוא עוזב בלי לאמר מילה.

הלילה אני בוגד, בוגד בפקודת המסע עליה כתוב שעל הופעה של "הבמה החשמלית" לא מוותרים.

ואני לא זוכר איפה הפתק שעליו זה כתוב, כבר יותר מעשרים שנה לא היתה הופעה ופתאום הבוקר דיכנה אומר לי שהם מופיעים הלילה בירושלים ואין כרטיסים.

בחיים שאני רוצה, אני עוזב הכל ונוסע לירושלים ואיך שהוא מוצא כרטיסים או נכנס או מקשיב מבחוץ בלי להכנס למועדון...כמו שעשיתי ב1969 כשניגנו באוניברסיטת בר אילן במסיבת סטודנטים ליום העצמאות.

עבור ילד תל אביבי מצוי, המרחק אל בר אילן היה גדול מהמרחק בין המציאות והדמיון.
באותו לילה הלכנו אלי נחום ואני עם בנות זוגנו אורלי וחיה, הלא היא למפודה האגדית, להופעה של מחזמר רוק של יהונתן גפן עם מוסיקה של קובי אשרת וקובי רכט ,מלחיני ,"אני רואה זאת בעיניך אה אה אהההה" ומן הרוקרים הבולטים של התקופה. המחזמר התרחש בתיאטרון האוהל, מאחורי כיכר דיזנגוף, נקרא "קרחת",משמש היום כאולפן עריכת טלוויזיה. על הבמה מאחורי מסך להקת הבמה החשמלית. לא ידענו עליהם כלום.
ברגע ששמענו את הצליל הראשון החיים של אלי ושלי השתנו.
זה היה משהו שלא חשבנו שנוכל לשמוע בתל-אביב של אז. זה היה החלום שחלמנו ביום ובלילה ולא ידענו שהוא ניתן להשגה, זה היה שלמה מזרחי והבמה החשמלית.
איך שההופעה של המחזמר נגמרה זינקתי לעבר המסך שנסגר ואיים להרחיק ממני את הבמה החשמלית לזמן לא ידוע וצעקתי, איפה אפשר לשמוע אותכם. קול לא מוכר אמר, בואו לאוניברסיטת בר אילן עכשיו.
היינו בשביעית תיכון, אף פעם לא הגענו לבד לכביש גהה, או לגבעת שמואל.
באותו לילה ברבע לחצות היינו נוסעים אחרי הבמה החשמלית לכל מקום שהיו אומרים לנו.

היה קשה להגיע לבר אילן, וכשהגענו, אף אחד לא חשב להכניס 4 נערים תיכוניסטים, שאין להם כמובן כרטיס סטודנט, למסיבה אקסקלוסיבית של סטונדנטים, חלק גדול מהם אמריקאיים שהציפו את הארץ בעקבות מלחמת ששת הימים.
ברור שנכנסנו. ההלם התחיל עוד לפני הצליל הראשון.

על הבמה היו שני מגברי מרשל עם רמקולים ,4לא ראתי דבר כזה בחיים שלי קודם לכן.
האמרגן החדש של הלהקה אמנון צבן, לימים הפך לשותפי, פשוט קנה להם ציוד נגינה חדש לגמרי בסכום דמיוני לאותם ימים.

אח"כ הגיעה ההופעה. שלדון כהן נגן הבס האגדי שניגן באותו גלגול של הלהקה פצח בפוקסי ליידי של הנדריקס. בפעם הראשונה בחיים שמעתי צליל של גיטרה בס שפוגע בך בבטן וזורק אותך. התאהבתי קשות,
לילי טובול המתופף עם השיער הארוך הדהים אותי, דובי אלדמע אחז במיקרופון בעמידה מתגרה, שיער האפרו שלו, רעמה עגולה ומדוייקת. שלדון שר, ומזרחי, שלמה מזרחי, האיש שהחיים שווים

.ולו רק בכדי להקשיב לנגינתו חיבר אותנו למקומות רחוקים אלפיי מיילים מבר אילן

בכיתי, אלי ניסע להרגיע אותי. מאותו רגע במשך כמה שנים וכמה הרכבים שונים רדפתי אחרי הבמה החשמלית לכל מקום שאליו הגיעו.

NYC, CMJ, life after CMJ

21.10.07

Ny Ny, what can I say, nothing. It was really intensive.
Izabo and dana adini, all prty, they were simply great, quiet professionals.
No complain, just work and smile, celebrate the moment.
This was the best year for Israeli artists.

Izabo, Dana Adini, Monotonix, Rockfour where accepted to the CMJ. Asaf Avidan, Lebanon, Paula Valestein and more played in the same venues but without the
the official stamp.

Izabo got huge attention wining the prize of international spotlight.
The photo was on the program and the next thing is Mike Hedges,
Legendary producer with U2, Cure and more came to listen to the show.
He was so excited, he returned on midnight to listen to Dana.
It could not be better.

I am listening to a new Joni Mitchell album, I bought in Starbucks,
I am so happy I did, the album takes me back to places I thought do no survive to date.
Her voice is like the Joni Mitchell we know with a new flavor, can’t really explain.
I can hear Yes, I can hear American music, I can hear beautiful music.

Suddenly I feel hungry for music; again, I hope it will last as long as I live on this place called earth.

The people around, they are special. Yoram Morad, the cultural attaché, Joey Low, Israel at heart. I remember the first time I heard of Israel at heart, I was somewhat cynical,
Now I understand, Joey has Israel at heart big way.
Brice, I have no idea why he bothered at all.
Michael Dorf, Moishe Rosenfeld, Paula, Tchelet, Batia.

Very intensive…how much more I can walk this road, in two weeks I am 55 years of age.

Night is about to become a day, I am still on my way.