Tuesday, July 31, 2007

dod shaul

Somtime around july 2002 ucle Shaule died in Philadelfia.



that was the end of what we call "hachlom veshivro".

they were 4 or 5 brothers and one beatiful sister Paula.

i remember Dani, David and Avram.



they arrived to Israel from Chaleb, Syria.

they had a"basta" at tel aviv market, Shuk Hacarmel.

they sold vegtables. father and his son.

Every they was a war to survive, to get the best vegtables.

they walk up at 3:30 am went to the trade vegtable market to pick up vegtables.

they worked all day long in the heat and in the cold. they would return home at 9pm.

mother would serve dinner.



they lived in the neighbourhood of the natush misgad chasan beck. an old arab house.

it brought memories from chleb. they left without lookinmg back. history of a family suddenly vanished.



i never new how he two of thm met.

my sisyer pnina,pesi, was an excellent student of mathe maics in ironi daled, one of israel's best high schools.

shaul never finished elementry. she was askenaz and he was sefardic.

the one thing they had in common is that they both came from poor families.



they had a wedding,in the most happening club, zorba in yefet st. aris son performed.

it was the first time i heard him live.

i remember i did not like it.

shaul's sister looked great.

the guests, they went crazy, beatiful sexy wemen. paula



i never felt like this before, i have nebver been t a near arabic, sefardic weding before.

women shouted, moved the different parts of their bodies wildly, i felt i cpuld come, right there.



they did not have the monry to celebrate but they could not resist the temptation.



later they moved to america, i remember when shaul first came to pick up pnina, my mother looked behind the window trying to see what her daughter got, er ez fum unzere or fumyenerem,

translation; is he belong with us ashkenaz or the others, who don't deserve us.



there was no doubt, altaugh he was gingi, you could immediately tell, he is fum yenerem,

a chvachze'.



she went to the army for a short while and immediatly got married.

this was the only way she could go away from the basement where we lived. hpefully to a better place.

trying o release herself from memories of parents and 2 little twins born in germany after second world war to a pair of mebulbalim survivers.



when they lived at chasan beck near gan hacovshim i used to visit.

they would bring tchina with red hot tomatos on top fromthe other side of the road.

what a taste, what a smell. i was nwver beforee aware such taste exist.

paula married Goldi, later they said he is on of the 11 people controling israeli organaised crime.



when ever pnina came to visit israel police would wait and make a search since she was a relative of goldi.

Saturday, July 28, 2007

שלמה מזרחי והמליארד


25.7.07

מחר, היום, הלילה 8:43 אביב, בנו של יהונתן גפן על הבמה בזאפא, סאונד צ'ק.
הלילה הוא אורח בהפתעה, של מטרופולין, דנה והבת של נפתלי אלתר, רוני אלטר שרות קולות.
יש התרגשות.
זאפא מקום קטן, הסאונד מדהים, צליל של איצטדון, איכותי.
על הקונסולה מהנדס המיקס האחרון בפלנטה שמרשה לי לטעון שהוא הילד שלי, ערן פרלדיק האגדי.

עוד מעט הוא יתחתן, עוד מעט הוא ייסע,
הוא עוד לא יודע אבל העולם לא נותן שקט ומשפחתיות נוחה לגאונים. המציאות תיקח אותו למקומות שהוא עדיין לא יודע שישנם. טובים, מרגשים, קשים, בלתי אפשריים.
לבת של נפתלי קוראים רוני. היא אומרת שהיא צרודה ולא שומעת. היא רוצה יותר אבל אין, לא נשאר יותר סאונד, השתמשו בכל הווליום שישנו.
עכשיו היא שרה את "בלי לאמר מילה" של שלום חנוך, אין לי מילה, השיר הזה ישר לווריד דרך חיים חצויים נחושים עד אין קץ.
"היא לא מאמינה שהוא עוזב" כדאי שתאמין, כי הוא עוזב ויהי מה. הוא עוזב בלי לאמר מילה.

הלילה אני בוגד, בוגד בפקודת המסע עליה כתוב שעל הופעה של "הבמה החשמלית" לא מוותרים.

ואני לא זוכר איפה הפתק שעליו זה כתוב, כבר יותר מעשרים שנה לא היתה הופעה ופתאום הבוקר דיכנה אומר לי שהם מופיעים הלילה בירושלים ואין כרטיסים.

בחיים שאני רוצה, אני עוזב הכל ונוסע לירושלים ואיך שהוא מוצא כרטיסים או נכנס או מקשיב מבחוץ בלי להכנס למועדון...כמו שעשיתי ב1969 כשניגנו באוניברסיטת בר אילן במסיבת סטודנטים ליום העצמאות.

עבור ילד תל אביבי מצוי המרחק אל בר אילן היה גדול מהמרחק בין המציאות והדמיון.
באותו לילה הלכנו אלי נחום ואני עם בנות זוגנו אורלי וחיה, הלא היא למפודה האגדית, להופעה של מחזמר רוק של יהונתן גפן עם מוסיקה של קובי אשרת וקובי רכט ,מלחיני ,אני רואה זאת בעיניך אה אה אהההה" ומן הרוקרים הבולטים של התקופה. המחזמר התרחש בתיאטרון האוהל, מאחורי כיכר דיזנגוף, שמשמש היום כאולפן עריכת טלוויזיה. על הבמה מאחורי מסך להקת הבמה החשמלית. לא ידענו עליהם כלום.
ברגע ששמענו את הצליל הראשון החיים של אלי ושלי השתנו.
זה היה משהו שלא חשבנו שנוכל לשמוע בתל-אביב של אז. זה היה החלום שחלמנו ביום ובלילה ולא ידענו שהוא ניתן להשגה, זה היה שלמה מזרחי והבמב החשמלית.
איך שההופעה של המחזמר נגמרה זינקתי לעבר המסך שנסגר ואיים להרחיק ממני את הבמה החשמלית לזמן לא ידוע וצעקתי, איפה אפשר לשמוע אותכם. קול לא מוכר אמר, בואו לאוניברסיטת בר אילן עכשיו.
היינו בשביעית תיכון, אף פעם לא הגענו לבד לכביש גהה, או לגבעת שמואל.
באותו לילה ברבע לחצות היינו נוסעים אחרי הבמה החשמליצ לכל מקום שהי אומרים לנו.

היה קשה להגיע לבר אילן, וכשהגענו, אף אחד לא חשב להכניס 4 נערים תיכוניסטים, שאין להם כמובן כרטיס סטודנט, למסיבה אקסקלוסיבית של סטונדנטים, חלק גדול מהם אמריקאיים שהציפו את הארץ בעקבות מלחמת ששת הימים.
ברור שנכנסנו. ההלם התחיל עוד לפני הצליל הראשון. על הבמה היו שני מגברי מרשל עם רמקולים 4X 10
לא ראתי דבר כזה בחיים שלי קודם לכן.
האמרגן החדש של הלהקה אמנון צבן, לימים הפך לשותפי, פשוט קנה להם ציוד נגינה חדש לגמרי בסכום דמיוני לאותם ימים.

אח"כ הגיעה ההופעה. שלדון כהן נגן הבס האגדי שניגן באותו גלגול של הלקה פצח בפוקסי ליידי של הנדריקס. בפעם הראשונה בחיים שמעתי צליל של גיטרה בס שפוגע בך בבטן וזורק אותך. התאהבתי קשות,
לילי טובול המתופף עם השיער הארוך הדהים אותי, דובי אלדמע אחז במיקרופון בעמידה מתגרה, שיער האפרו שלו, רעמה עגולה ומדוייקת. שלדון שר, ומזרחי, שלמה מזרחי, האיש שהחיים שווים ןלו רק בכדי להקשיב לנגינתו חיבר אותנו מייד למקומות רחוקים אלפיי מיילים מבר אילן.
בכיתי, אלי ניסע להרגיע אותי. מאותו רגע במשך כמה שנים וכמה הרכבים שונים רדפתי אחרי הבמה החשמלית לכל מקום שאליו הגיעו.


בחיים שאני חי היום למדתי לגלות אחריות לאהבות החדשות וגם נאמנות. לאהבה החדשה שלי קוראים כבר שנתייםWAVES .

אין טעם להסביר. WAVES זה קסם, זה משמעת, זה משמעות, המצאה, יצרים, יצירה, התרגשות, שיעור בלתי פוסק, יצירת עולם חדש. חברות שמתחדשת, חיפוש בלתי פוסק וכמובן הצלחה.
איזה אושר זה להיות חלק מקבוצה שמצליחה. איזה נעים, תודה.

אז אני הולך לוויבס, עולה למרומי המגדל ומתחיל יום רביעי 25 יולי 2007 ארוך ונעים שלעולם לא מסתיים.
גם כשמגיעים הביתה פותחים את המייל ומגיבים למתרחש. וליד כל זה המוזיקה, הלייבל הקטן שמגשש דרכו במרחב והאהבה האין סופית לאמנים למשפחה לילדים לנכדות ובכלל הכל מתרחש באיזשהו סדר המתכוון מעצמו. ברור שאינו ממש סדר אלא יותר תוצאה של תמצית האהבה.

לפעמים הם אומרים לי, ביטנסקי, מתי כבר תעשה כסף גדול באמת? עם כל הכשרון הזה שלך.
ואני אומר, אני כבר בכסף הגדול. המיליארד זה אני וכל הסובב אותי.

Thursday, July 26, 2007

Exporting Artists

This is a recent interview I did for mooma.co.il.
Might be interesting and informative for musicians thinking about an international career.

Saturday, July 7, 2007

My blog

It has een a while since the last time i came in to write for you, for me, to create a post.

i realize how demanding it is to say something every day.

some times it takes a life time and you have nothing to say, really, and here, the blog is here.

and me, i am a slave to the blog.

The blog is very demanding, he needs content. new content every day.

but my life are very much the same every day.

i wake up, i think about my life until today, i am sad or sometimes happy.

i think about the future.

i am trying to place my self in the being area. i look around me to see if all are in place.



i am in place? to a certain extend i am, my wife, she certaily is in place, all symptoms function to its full potential.

my children, my children are in place, they are in surch for the future of their life. exciting.

my father and mother, they are in place in holon lying under, togrther.



my sisters, they are in place, Pnina Pesia as we new her when children, is in Philadelphia.

Ester is in Bat Yam.



My ant, Sveta, in place in Yad Eliyau.

my cousin Gideon in TIvon.



my granddaughters are in place, Rechovot.



My being is not solid, i see all is in place still i don't feel in place.



Work, work is a savior. Waves is the place. Labeleh is the artists.